המסכה שלו הייתה מעוטרת בדפוסי זהב, ובמהלכים היא עברה את הביטחון של טורף שמכיר את דירותיו המאופקות.
“ערב טוב,” הוא אמר והביט ישירות בדירות הדיסקרטיות. אני רומן, מארגן המסיבה הערב. שמח לקבל את פניכם ב “משי”.
“שלום רומן,” ענתה אינה וחייכה מעט. – אני אינה, וזה בעלי סרגיי.
רומן לחץ את ידו של סרגיי, אך מבטו חזר מיד לאינה.
את נראית יפה, אינה. לא רוצה לרקוד?
היא העיפה מבט מהיר על סרגיי. הוא הנהן קלות, אם כי צל של ספק הבזיק בעיניו.
“בשמחה,” אמרה וקמה.
רומן אחז בידה והוביל אותה לרחבת הריקודים. סרגיי נשאר ליד הבר, אוחז בכוס ויסקי וצפה בהם נעלמים בקהל.
המוזיקה השתנתה למוזיקה איטית יותר, עם בס עמוק שנתנו בחזה. רומן חיבק בביטחון את מותניה של אינה והשניים החלו לנוע בקצב. ידיו היו חזקות אך לא מחוספסות, ואינה חשה חום קל במקום בו נגע בגבה דרך הבד הדק של השמלה.
זו הפעם הראשונה שלך ב “משי”? הוא שאל, הטה את ראשו כך שקולו כמעט לחש.
כן, קיבלנו הזמנה והחלטנו לבוא לראות, היא ענתה, מנסה להישמע סתמית.
מה דעתך?
מאוד יוצא דופן. יש כאן אווירה מיוחדת.
רומן חייך ואור הבזיק בעיניו.
“דירות דיסקרטיות” הוא מקום שבו אנשים יכולים להיות עצמם. אין כאן שיפוט, רק חופש. האם תהית אי פעם כמה רחוק אתה מוכן ללכת ברצונות שלך?
אינה הסמיקה מעט, אך לא הסיטה את מבטה.
בכנות, אני לא יודע. אני מניח שאני כאן כדי לגלות.
הוא התקרב לדירות דיסקרטיות, והיא חשה את נשימתו על צווארה-חם, מעט מדגדג
זרועו החליקה למטה, לעבר עקומת המותניים, ואינה עצרה את נשימתה מבלי משים. היא אהבה את התחושה הזו-תערובת של סכנה ומשיכה, כאילו היא עומדת על סף תהום ומחליטה אם לקפוץ או לסגת.
סרגיי הביט בהם מדלפק הבר. הוא ראה את רומן לוחש משהו לאינה, איך היא מחייכת בחזרה, איך גופה נרגע מתחת למגע שלו. חלק ממנו רצה לקום, לבוא ולקחת אותה משם, אבל חלק אחר — זה שהוא עצמו לא הבין לגמרי-היה מהופנט. הוא מעולם לא ראה את אינה כזו: משוחררת, קורנת, שקועה לחלוטין ברגע.
דירות דיסקרטיות נעשו אינטימיות יותר ויותר. לרומן ולאינה הצטרפו שני גברים, שניהם רעולי פנים. האחד בלונדיני עם כתפיים רחבות והליכה בטוחה, והשני כהה שיער עם פירסינג בגבות וחיוך ערמומי. הם עמדו משני צידי אינה ורומן הציג אותם:
זה אלכס ומקסים. החברים שלי. גם הם שמחים לפגוש אותך.
“היי,” אמרה אינה והנהנה מעט. קולה רעד בהתרגשות, אך היא הרימה את עצמה במהירות.
הם התחילו לרקוד ברביעייה. אלכס הניח את ידו על כתפה, מקסים על ירכה. התנועות שלהם היו מתואמות, כאילו חזרו על זה בעבר. אינה הייתה מוקד תשומת הלב שלהם, והתחושה הזו-להיות מבוקשת על ידי שלושה גברים בבת אחת-סובבה את ראשה. היא צחקה, ראשה הושלך לאחור, והצחוק פרץ בקול רם יותר ממה שציפתה.
סרגיי נמתח. הוא ראה דירות מאופקות טורפות, מחייך על פניהם של חבריו של רומן, ראה כיצד ידיהם גולשות על גופת אשתו. ליבו החל לפעום מהר יותר, אך הוא נשאר במקום בו היה ונזכר בדבריה של אנה:”אין כפייה.” אינה יכלה לעצור את זה בכל רגע. אבל האם היא רצתה?
אחרי כמה ריקודים, רומן רכן אל אינה ולחש, כמעט נוגע באוזנה בשפתיו:
אתה רוצה לראות משהו מיוחד? יש לנו חדרים פרטיים שבהם אתה יכול לפרוש ולהירגע.
